את דמי החנוכה אני זוכרת עוד כילדה.
איזה כיף זה היה לקבל מתנה ובהמשך גם כסף.
אצלנו בבית לא היו הרבה הזדמנויות להתעסק עם כסף.
בגדול כשהיינו צריכים ההורים נתנו וזה היה מצוין עבורנו, הילדים.
כאמא, אני חושבת אחרת.
אני חושבת שחובתנו (אני ובעלי) ללמד את הילדים שלנו גם התנהלות כלכלית.
עכשיו אני יודעת, זה נשמע גדול ומפוצץ, אבל האמת היא שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע.
מה זו התנהלות כלכלית בעיני - ללמוד מהו ערך הכסף.
ללמוד שכסף לא סתם נופל מהשמיים וכשאתה מוציא כסף על משהו אחד יש סיכוי שלא יישאר למשהו אחר ובעצם ללמוד לתעדף.
לא רק זה, זה גם ללמוד שאם אתה חוסך למשל אז אתה יכול לקנות משהו שבהתחלה לא יכלת להרשות לעצמך ובעצם מלמד גם איפוק וסבלנות ואולי גם עבודה קשה ויצירתיות.
אלו המון ערכים שכולנו רוצים להעביר לילדים שלנו, לא ככה? במיוחד בדור של היום שבו לא מעט הורים מתלוננים שנראה שלילדים אין שום הערכה לכל הכספים שאנחנו משקיעים ברכישת הצעצועים שלהם.
אז איך דמי החנוכה קשורים לזה?
אם דמי החנוכה יהיו באמת מעות - כסף, זו התחלה לא רעה.
זו הזדמנות לקחת את הילדים לחנות הצעצועים וללמד אותם למשל שלא כל הצעצועים בחנות עולים אותו הדבר ושהם יכולים לרכוש רק צעצועים בסכום שכבר יש להם (אני ממש ממליצה בחום לא להשלים להם כסף בקופה).
זה כנראה יגרום לילדים לאט לאט לעבור מהקופסאות הענקיות במאות שקלים אל הצעצועים הצנועים יותר, שמתאימים לסכום שיש ברשותם.
זו גם הזדמנות נהדרת להראות למשל שבאותו הסכום אפשר לרכוש מתנה אחת גדולה או למשל שתי מתנות קטנות (כמובן שזה קשור גם לסכום ההתחלתי).
אם למשל יקרה מצב שבו אחד הילדים ממש רוצה מתנה שהוא כרגע לא יכול להרשות לעצמו זו יכולה להיות גם הזדמנות טובה ללמד אותו לחסוך ולהמתין ובעצם להציע לו כרגע לא לרכוש מתנה חלופית ולהמתין לרגע שבו יהיה לו מספיק כסף.
איך יהיה לו מספיק כסף? כי אם אנחנו באמת רוצים ללמד התנהלות כלכלית אז אני מציעה שנוסיף גם דמי כיס.
דמי כיס הם דרך לאפשר לילדים לחסוך לאורך כל השנה כאשר בכל שבוע הם מקבלים סכום קטן יחסית ואמורים ללמוד איך להתנהל איתו.
כמובן שמאחורי הרעיון יש עקרון נוסף - אנחנו לא קונים לילדים צעצועים ומתנות כל הזמן אלא מלמדים אותם מתי אנחנו קונים (ימי הולדת, חגים, לעיתים רחוקות כשאנחנו רוצים לפנק) ומתי הם קונים לעצמם (כל השאר...).
אם הולכים על הרעיון הזה אז חשוב בעיני לזכור כמה דברים:
- להגדיר מה מותר ומה אסור לרכוש בדמי הכיס. למשל לילדים מאוד צעירים לא הייתי מאפשרת לרכוש ממתקים בדמי הכיס. ככל שגדלים וחלק מהבילויים כוללים אוכל אז אפשר להגמיש את העניין הזה לטעמי.
- דמי הכיס אינם תלויים בהתנהגות של הילד. זה לא פרס וגם לא עונש. זו דרך ללמד התנהגות כלכלית ולכן גם אם הילד היה היום ממש מעצבן אבל הגיע יום החלוקה של דמי הכיס הוא עדיין יקבל אותם...
- רק הילד מחליט האם לבזבז את הכסף שלו או לא. התפקיד שלנו הוא רק לייעץ ולהסביר לו את ההשלכות האפשריות של הקניה. למשל - ״אני רואה שאתה ממש רוצה את הצעצוע הזה. כרגע אין לך מספיק כסף אבל אם תחסוך עוד שבועיים תוכל לקנות אותו. אולי כדאי לך להמתין ולא לקנות עכשיו.״ כמובן שההחלטה הסופית היא בידי הילד ואם הוא בחר ההפך מההצעה שלנו ואז מתבאס בדיעבד חשוב לזכור לא להשתמש במילים ״אתה רואה, אמרתי לך ש...״ אלא להשתתף בצערו ולתת לו לשאת בתוצאות.
מניסיוני, הרבה מהילדים בתחילת הדרך יראו לכם בזבזנים גדולים ומיד ירצו לבזבז כל סכום שיקבלו. לאחר זמן מה הרבה פעמים נתחיל לראות שינוי. נראה איך פתאום הם כן מוכנים להמתין ולחסוך כדי לרכוש את המתנה היקרה יותר, נראה איך הם מתחילים להפעיל שיקול דעת ולהבין מה משמעות הכסף וזו המטרה, לא?