אולי חיכית הרבה לילדים האלו, אולי גם לא.

מה שבטוח הוא שלהתכונן לתאומים זה כמעט בלתי אפשרי.

איך אפשר להתכונן לחוויה כל כך עוצמתית, מציפה, מפחידה לפעמים?

איך אפשר בכלל לדמיין מה זה אומר שניים קטנים שתלויים בך בכל רגע וזקוקים לך כל הזמן גם כשהם שניים ולך יש רק זוג ידיים אחד?

אבל הם מגיעים ואיתם מגיע התפקיד החדש - הורה לתאומים.

להיות הורה לתאומים זה לדאוג, לטפל, להרדים, לחבק, לנשק אבל זה גם לגלות שאין כמעט רגע פנוי לעצמי, למי שהייתי פעם, למי שאני עכשיו.

להיות הורה לתאומים (והורה בכלל) זה גם לגלות שיש כל כך הרבה אמונות שמתחבאות אצלי בפנים על איך אמור להתנהג הורה, איך אמור להתנהג ילד, איך אמורה להיות זוגיות והורות ואיך אמורים להראות החיים הבוגרים. המון אמונות שלרובן לא היה מקום עד לרגע הזה שבו הפכת להורה.

והקטע הוא שככל שהילדים גדלים האמונות האלו פוגשות שוב ושוב את המציאות שלא תמיד מסתדרת איתם.

פתאום אני לא ההורה המחבק והמלטף אלא גם ההורה הצועק, הכועס.

פתאום בבית אין רק אווירה של צחוק וכיף אלא הרבה לחץ ומתח.

פתאום אני לא מספיק מרוצה מהחוויה ההורית שלי ולפעמים רוצה שיהיה אחרת, שיהיה מהנה יותר, מספק יותר, שיהיה יותר, כמו שדמיינתי.

ולפעמים זה קשור למציאות שעולה על כל דמיון ולפעמים זה קשור לפחדים ואמונות שנצברו במהלך החיים. האמת היא שזה לא ממש משנה מהיכן זה מגיע רק שבסופו של דבר - לא ככה דמיינת את החיים. רצית אחרת וכנראה בצדק.

כי אפשר אחרת.

אפשר ללמוד להכיר את האמונות והפחדים שמנהלים את חיינו.

ואז אפשר לבחור מחדש. לבחור עם איזה אמונות להישאר ומאילו להיפרד ולהחליף בחדשות, כאלו שמשחררות אותנו להנות באמת ממה שיש לעולם הזה להציע.

אם גם לך מרגיש שהגיע הזמן לעשות את השינוי שלך - אני מזמינה אותך להגיע לתהליך ליווי רגשי בקליניקה שלי.

תהליך שבו נחקור יחד את הדרך שבה בחרת ללכת באופן בלתי מודע ויחד נבחר דרך חדשה.