גיל שנתיים עם שניים

אם התאומים או התאומות שלכם באזור גיל השנתיים (אפילו גיל שנה וחצי פלוס) יתכן שכבר פגשתם את הרגעים האלו ״אני לבד!״ או בכי והתנגדות לבקשות שלכם. כן, זהו גיל שנתיים ״הנורא״ כפי שאוהבים לקרוא לו.

אז ראשית, בעיני יש גם הרבה יופי בגיל הזה אם לרגע נסתכל עליהם מעיני הילדים – הם לראשונה לומדים שיש להם יכולות ורצונות משל עצמם והם מנסים לפתח את היכולות האלו – האם זה לא מה שכולנו רוצים? טוב, בואו נהיה כנים – אנחנו רוצים אותם עומדים על שלהם מחוץ לבית, מול לחץ חברתי ומול דרישות לא לגיטימיות אחרות אבל בתוך הבית אנחנו לגמרי מעדיפים שהם פשוט יקשיבו לנו ויעשו מה שאנחנו רוצים. הקטע הוא שאי אפשר גם וגם. מה שהם ילמדו בבית הם יישמו בחוץ ולכן אם חשוב לכם שהם ידעו לעמוד על שלהם, כדאי שנאפשר להם את הבעת הרצון שלהם ופיתוח העצמאות גם בבית.

אז בהנחה שהסכמנו שההתנגדות הזו ובדיקת הגבולות שבאה איתה היא דבר טוב ורצוי עכשיו נשארנו עם השאלה הגדולה – אז איך מתנהלים בבית בשלב הזה? מה? לתת להם להחליט ולנהל את הדברים?

טוב, ברור שלא. לא רק שזה לא הגיוני ולא מחזיק מעמד, זה גם ממש לא טוב עבורם כי הם לא באמת חושבים באופן מאורגן ובטח לא מבינים את השלכות המעשים שלהם בעתיד ולכן הם לגמרי צריכים את ההכוונה ואת הפיקוח שלנו ובעצם – גבולות.

אז הנה, הגענו למילה הזו שהולכת יחד עם גיל שנתיים – גבולות.

וזה בעצם האתגר של גיל שנתיים - איך אנחנו מאזנים בין גבולות לבין הרצון שלהם לעצמאות ופיתוח יכולות הבחירה שלהם.

אז איך ניגשים לזה?

בעיני קודם כל מתחילים בעידוד העצמאות של התאומים וזה אומר לתת להם בחירה היכן שניתן ולהקפיד לומר מה כן אפשר רגע אחרי שאומרים את זה לא. למשל, ״אי אפשר עכשיו עוד עוגיה, תרצה תפוח?״. את הנושא הזה חייבים לזכור ולהמשיך לשים לב אליו גם כשעוד רגע אפרט לגבי הגבולות.

ועכשיו בואו נעבור לגבולות- מה זה בעצם אומר? זה אומר שאנחנו צריכים להחליט מה חשוב לנו ומה לא ואיפה שחשוב לנו אנחנו צריכים לדאוג שהדברים יקרו כמו שאנחנו מאמינים. עכשיו, כיוון שממש ממש חשוב בגיל הזה לאפשר ולעודד את העצמאות של הילדים (כפי שכבר ציינתי) חשוב שנבחר את הגבולות בקפידה ונשים לב שאין יותר מידי גבולות ושאנחנו לא מונעים כל התנסות או רצון של הילדים להתפתח.

כלומר, כשהילדים בודקים גבולות, אנא תבדקו גם אתם האם זה גבול שממש חשוב לכם להציב ואולי אפשר טיפה לרכך אותו ולתת קצת יותר עצמאות. לדוגמא, נניח שאנחנו מפחדים כשהם קופצים על הספה אבל בעצם הפחד שלנו הוא שהם יפלו כשהם עושים את זה בלי השגחה אבל אם אנחנו שם זה בסדר, במצב כזה, אפשר גם להגדיר את הגבול באופן הזה ובמקום לומר שאף פעם אי אפשר לקפוץ על הספה, אנחנו נסביר ונאפשר לקפוץ כשאנחנו משגיחים.

טוב, זה כבר מביא אותנו להגדרה וניסוח הגבולות, גבולות הם נושא מורכב שממש קשה לארוז אותו לתוך פוסט אחד אבל אני כן אתן פה את הקווים הכללים שבעיני ממש חשוב לשים לב אליהם:

1.    הגבול הוא שלכם, זה אומר שכל גבול שמוגדר כמו ״אסור לך״ או ״אתה צריך״ הוא לא גבול שמנוסח טוב. הגבול צריך להיות מנוסח בצורה שמסבירה מה אנחנו מאפשרים או לא ומה יהיו התוצאות של הפעולה שלהם. למשל: במקום לומר ״אסור לצייר על הקיר״ עדיף לומר ״אם תנסה לצייר על הקיר אני אצטרך לקחת את הטוש כי אי אפשר לצייר על הקיר״, כך גם במקום לומר ״אתה צריך לבוא למקלחת״ עדיף לומר ״אם לא תבוא בעצמך למקלחת אני אצטרך לקחת אותך למקלחת״. עוד דוגמא, במקום לומר ״אסור לבוא למיטה של אמא ואבא בלילה״ נאמר ״אם תבוא בלילה אני אצטרך להחזיר אותך למיטה שלך״.

2.    גבול הוא לא מילים – הוא פעולה. זה כנראה הדבר הכי חשוב והכי קשה סביב גבולות. אנחנו ממש רוצים להסביר, לדבר. מניחים שאם הילדים מבינים ונסביר להם את ההגיון אז הם פשוט יעשו. אז צר לי לומר לכם – הם לא. ילדים לומדים מה לעשות ומה לא מתוך מה שהם חווים במציאות. אם אפשר לעשות משהו אז הוא מותר גם אם אמרתם שאסור ואם אי הם לא מצליחים לעשות משהו אז כנראה שאי אפשר. לכן, אם אסור לצייר על הקיר אז כדאי שנפעל ונמנע את הציור על הקיר ולא נחכה לכעוס בדיעבד. לכן, כשאתם בוחרים גבול תוודאו שאתם יודעים איך לאכוף אותו ואיך לעמוד מאחוריו.

3.    גבול הוא לא חד פעמי – חשובה מאוד ההתמדה והעקביות שלכם ולכן חשוב לבחור תגובה שנוכל להתמיד בה לאורך זמן.

4.    אין צורך לכעוס, אפילו להפך – הכעס לא עוזר, הכעס פוגע ביישום הגבול. גבול דורש פעולה אסרטיבית, עניינית וקצרה ובעיקר ללא אמוציות (בלי שום רגש).

5.    רגע אחרי שהצבתם את הגבול – יתכן מאוד שתהיה תגובה סוערת וכועסת של הילדים. זה לא במקרה, זה בגלל שכרגע ״הרסנו להם״. הם רצו משהו ולא הסכמנו או דרשנו שיעשו משהו שהם לא רוצים. מאוד חשוב בעיני שנדע להכיל את הכעס שלהם (שנובע מתסכול) ונאפשר להם להתגבר עליו. לכעוס על התגובה שלהם רק יהרוס את כל הלמידה של הגבול שרציתם.

בגדול, אם תקפידו על הכללים האלו, אחרי מספיק פעמים הילדים ילמדו שיש פה גבול.

עכשיו רגע לגבי העובדה שהם שניים – יש כמובן השפעה לכך שיש פה שניים וההשפעה הראשונה היא שאתם תצטרכו ככל הנראה לעשות הכל לפחות פעמיים. כלומר, אין למידה של אחד מהשני, אם כבר להפך, כשאחד מנסה משהו ואתם מציבים גבול, ככל הנראה השני יגיד לעצמו – זה נכון גם לגבי? אני גם צריך לנסות... ולכן מיד יעשה אותו הדבר (כן, זה הדבר ההגיוני לעשות מבחינתו). אז קחו אוויר ודעו שאתם צריכים הרבה יותר התמדה.

הדבר השני, כשהם טיפה יגדלו, יגיעו גם ״הקואליציות״ הרגעים ששניהם עושים יד אחד נגדנו ויש לפעמים תחושה שאין עם מי לדבר. זה בעצם גם חלק מבדיקת הגבולות אבל קצת יותר מורכב ועל זה כבר יהיה פוסט אחר.

אז יאללה, מוזמנים לנסות וכמובן לכתוב לי מחשבות או שאלות פה בתגובות.