פורים הרגע הסתיים וכבר מתחילים להריח את האביב ואת חג הפסח הלא הוא חג הגמילה :-) רגע לפני שאתייחס לגמילה עצמה אני רוצה לרגע לשים סימן שאלה על חג הגמילה הזה. למה בעצם?
מי החליט שהילדים מוכנים לגמילה דווקא בפסח?
זה נכון שאנחנו יותר פנויים (אם אנחנו באמת בבית ולא מטיילים בכל הארץ או בחו״ל) אבל תנו לי לגלות לכם סוד קטן - כשגומלים ילד ״מוכן״ הגמילה הרבה יותר קצרה ומוצלחת ומי החליט שהוא מוכן דווקא בחודש אפריל השנה???
ילד שמוכן לגמילה יכול גם להיגמל בסוף שבוע אחד בקיץ אז ממש לא חייבים להתחיל כמה חודשים לפני המעבר לגן עירייה...
אז אולי עכשיו אתם שואלים את עצמכם - איך יודעים אם הילד מוכן?
אז הנה כמה סימנים שעוזרים (שימו לב שכשמדובר בתאומים, חשוב לוודא שאצל כל אחד מהתאומים מופיעים הסימנים האלו).
סימנים שהילד מוכן לגמילה:
1. הוא יודע לזהות לפני או אחרי שהוא עושה את צרכיו. עדיף שהוא יודע לזהות לפני אבל אפשר לפעמים להסתפק בזיהוי לאחר מעשה. חשוב לציין שלרוב לוקח יותר זמן לזהות את הפיפי אבל בהחלט כדאי שהוא ידע לזהות גם אותו.
2. הוא מספיק עצמאי בשביל להוריד לבד את המכנס והתחתונים (כך שלא יהיה תלוי בכם לכל התפנות בשירותים).
3. הוא יודע לדבר או לפחות לסמן כשהוא צריך להתפנות.
4. הוא מביע רצון לנסות לעשות צרכים באסלה או לא רק בחיתול.
5. הוא מעוניין להוריד את החיתול (אפילו כמשחק) וללבוש תחתונים.
שימו לב שהסימנים מערבים מספר סוגים של יכולות - יכולת פיזיולוגית לזהות את הצרכים, יכולת פיזית לבצע את הפעולות הנדרשות כגון בקשה להתפנות והתפנות עצמאית בשירותים ובשלות רגשית להיפרד מהחיתול.
אם רק אחת מהיכולות קיימת אך האחרות לא, יש סיכוי סביר שהגמילה תסתבך ותימשך הרבה זמן.
לכן, רגע לפני שתמשיכו לקרוא על צעדי ההכנה לקראת הגמילה אני מציעה שתבדקו טוב עם עצמכם האם נראה לכם שהילד שלכם באמת מוכן.
לגבי תאומים, תשאלו את עצמכם את השאלה לגבי כל אחד בנפרד וחשוב לזכור שממש אין חובה לגמול את שניהם יחד. הרבה פעמים קל יותר לגמול רק אחד ואז את השני כיוון שניתן להתפנות באופן מלא לראשון והשני יהיה בענייניו.
אני יודעת שלפעמים עולה החשש - מה יחשוב מי שלא נגמל כרגע? האם הוא ירגיש קטן וחסר יכולת? אז ממש לא חובה. זה לגמרי בידיים שלכם וזו הבחירה שלכם להעביר מסר כזה או אחר. אני אגיע לכך בהמשך.
כן חשוב לי לציין שלפעמים רצון עז של אחד התאומים להיגמל יכול להשפיע על התאום השני ולייצר מוטיבציה גם אצל השני. אני מזכירה שבסופו של דבר זו החלטה שלכם, ההורים, האם לגמול או לא ולעיתים המוטיבציה הזו עוזרת בתהליך הגמילה (אך היא לא תמיד מספיקה אם היא לא מלווה ביכולות הפיזיולוגיות שתיארתי).
מה שכן חשוב הוא לשים לב לדרך שבה אנחנו מסבירים לו מדוע הוא לא נגמל כרגע בכדי שלא ירגיש קטן ולא יכול (אני מתייחסת לכך בהמשך).
זיכרו שהתאומים הם בסופו של דבר שני ילדים נפרדים וכל אחד מהם מתפתח ומתקדם בקצב שלו וכך גם בענייני הגמילה.
הכנה לקראת גמילה
אז נניח שהילד או הילדים שלכם כבר מוכנים - מה עכשיו?
עכשיו כדאי להכין אותם בהדרגה.
קודם כל להתיידד עם האסלה - להתחיל להציע להם להתפנות באסלה לפני המקלחת. אם אתם נתקלים בסירוב עיקש מאחד או משניהם - תקשיבו לו - הוא כנראה לא מוכן...
בהנחה ויש שיתוף פעולה ניתן להתקדם לצעד הבא - להציע מידי פעם אחר הצהריים להחליף לתחתונים ולנסות. שוב, זה יתן לכם מושג גם לגבי רמת המוכנות. אם הוא למשל עושה בתחתונים וזה ממש לא אכפת לו - אולי הוא עוד לא מוכן...
אחרי שתנסו את הצעדים האלו כמה ימים או אפילו כמה שבועות ותראו שיש שיתוף פעולה, שהוא מוכן ללכת לשירותים להתפנות, שהוא מרגיש כשהוא עושה בתחתונים ושאין התנגדות לעניין אפשר לעבור לשלב הבא - גמילה.
הגמילה עצמה
שלב הגמילה הוא השלב שבו מחליטים שמורידים את החיתול באמת.
אני ממליצה להתחיל את השלב הזה בשיחה מקדימה שמעודדת את הילד לקראת השינוי. בשיחה נספר לו שנראה לנו שהוא כבר מספיק מוכן ובוגר להיפרד מהחיתול במהלך היום ושממחר הוא ילך לגן או בבית בלי חיתול ורק עם תחתונים.
זה השלב גם להעביר אליו את האחריות (שלב קריטי בעיני בגמילה) ולומר לו שאנחנו סומכים עליו שהוא ילמד לזהות מתי הוא צריך להתפנות וילך להתפנות או יבקש מאיתנו כשהוא צריך ללכת לשירותים.
השיחה היא גם הרגע להסביר לתאום שאולי כרגע לא יתחיל את הגמילה שהגוף שלו עדיין לא מוכן ושברגע שגם הוא יהיה מוכן, נוריד גם את החיתול שלו. דרך אגב, בינתיים, עד שנוריד לו את החיתול גם מחוץ לבית בהחלט ניתן לאפשר לתאום הזה להסתובב בבית עם תחתונים ולשים את החיתול רק כשיוצאים מהבית. בצורה הזו אין סיבה שהוא ירגיש פחות טוב מאחיו או קטן יותר. בעיקר הוא יבין שהם ילדים שונים ומוכנים ברגעים שונים (נפרדות כבר אמרתי...).
חשוב מאוד בעיני לזכור שגמילה היא תהליך. זה תהליך שבו הוא ילמד לקחת אחריות על הגוף שלו ועל הרגעים שבהם הוא צריך להתפנות והאם הוא רוצה להתפנות או לא.
לכן, לאחר השיחה אנחנו באמת רוצים להעביר אליו את האחריות. לא לשאול יותר מידי האם הוא צריך להתפנות, לא לקחת באופן יזום לשירותים אלא להמתין ולעודד אותו כשיבקש.
כן אפשר בשלבים הראשונים לעזור לו לזהות את הסימנים הפיזיולוגיים - ״אם לוחץ בבטן זה סימן שצריך להתפנות״ ולעודד ללכת לשירותים לפני יציאה מהבית.
כמובן שאם הוא יבקש ללכת בעצמו נעודד אותו מאוד על כך שהוא בוגר ושהוא יודע לזהות מה הגוף שלו מסמן לו.
אם הוא יעשה בתחתונים רק נאמר ״זה בטח לא נעים לך, בוא נחליף״.
אם אתם מרגישים שזה מתחיל להפוך למאבק - הוא מסרב ללכת לשירותים כשאתם מציעים או מתנגד להתפנות באופן כללי, קחו צעד אחורה. אל תלחצו. אם זה קורה ממש בתחילת הגמילה, אולי אפילו שווה להתייעץ עם איש מקצוע כדי לבדוק כיצד להתקדם.
חשוב לזכור שאם לא נהפוך את הגמילה למשהו אישי ונקפיד להשאיר את אחריות הגמילה אצלו ולא אצלנו הגמילה תתנהל הרבה יותר חלק כי היא לא תהפוך למאבק ביננו לבינו (אחת המלכודות של הגמילה...).
זה הזמן להמתין ולתת לדברים לקרות בקצב שמתאים לילד שלכם.
לרוב, אם הוא כבר היה מוכן זה יהיה מהיר, אם קצת ״פספסנו״ את הסימנים ייתכן שזה ייקח יותר זמן אבל זה כבר לפוסט אחר.
אז חג פורים שמח ותהליך גמילה מהנה לנגמלים...