היום בבוקר היה לי קר.
יצאתי לקחת את הבנות שלי לגן וקפאתי.
כמובן שהייתי עם מעיל וצעיף ועדיין, היה לי קר…
בכלל, אני אדם שקר לו. לא אוהבת קור.
אם גם אתם כמוני אתם בטח מבינים שהמעיל הוא אחד הפריטים אם לא ה-פ-ר-י-ט שאני משתמשת בו הכי הרבה בתקופה הזו של השנה.
לעומת זאת אם תשאלו אותי מה הפריט הכי פחות שימושי של הילדים שלי, התשובה תהיה זהה - המעיל.
אף אחד מארבעת הילדים שלי לא יוצא עם מעיל מהבית.
אתמול, כשאני יצאתי מכורבלת במעיל לאספת הבכור של האמצעי, הוא יצא מהבית בדילוגים עם טי-שירט וטרנינג. מבסוט עד הגג. הוא שמע את סבתא שלו אומרת לו - ״קח מעיל, או לפחות סווטשירט, יהיה לך קר״ אבל הוא רק המשיך לדלג.
איך זה?
אין לי באמת הסבר למה לא קר לו אבל יש לי הסבר על איך זה שהוא יוצא בדילוגים. הוא מבסוט.
הוא מבסוט כי הוא יודע שרק הוא מחליט על מה הוא לובש. או לכל הפחות - כמה שכבות הוא לובש.
זו ממש לא ההחלטה שלי או של אבא שלו כי תכלס, אני יכולה לדעת רק לגבי עצמי האם חם לי או קר לי.
כמובן שבתור אמא שלהם, אני יכולה לייעץ ולשתף מניסיוני אבל בסופו של דבר - זו ההחלטה שלהם. של כל אחד מהם לגבי עצמו.
ומה עם האחריות שלנו כהורים?
בעיני האחריות ההורית שלי היא קודם כל לגדל ילד שמודע לעצמו - שיודע לזהות האם הוא רעב או שבע, האם הוא עייף או לא, האם טוב לו או רע לו היכן שהוא נמצא כרגע, האם חם לו או קר לו.
אם אני אחליט על כל הדברים האלו במקומו, איך הוא ידע לזהות אותם בעצמו?
איך הוא יגדל להיות מבוגר אחראי שמקבל החלטות עבור עצמו? החלטות שמתאימות לו?
אז החלטתי (כבר די מזמן) שאיפה שאפשר אני סומכת עליהם.
כי כנראה שהם יודעים הרבה יותר טוב ממני מה טוב בשבילם בתחומים מסוימים.
אז לא, אני לא אתן להם לאכול כמה ממתקים שהם רוצים כי כנראה שבנושא הזה יהיה להם קשה להרגיש שזה לא טוב לגוף שלהם (אלא אם הם ממש יגיעו לכדי הקאה או כאבי בטן, מה שלא בהכרח יקרה) ובכל זאת לי יש יותר ידע על הנזקים שעושה אוכל לא בריא.
אבל אני כן אתן להם להחליט מתי הם שבעים והאם הם רוצים ללבוש מעיל ומתי הם מחליטים לעצום את העיניים במיטה ולהירדם. אלו כמובן רק חלק מהדוגמאות ויש עוד הרבה.
אבל מה קורה אם נתתי לו להחליט והוא בחר משהו ואז התחרט?
את השאלה הזו אני שומעת הרבה.
בעיני, זה מאוד תלוי.
למשל, מה עושים אם הוא יצא מהבית בלי מעיל והגיע לאוטו ונהיה לו קר ואז הוא רוצה את המעיל?
בעיני, אם אני יכולה עדיין לחזור הביתה ולהביא את המעיל כי יש לי זמן, אז כמובן שאני אלך ואביא לו או אשלח אותו בעצמו אם הוא מספיק גדול.
אבל אם אין זמן כי אנחנו כבר מאחרים, או אם כבר נסענו ואי אפשר עכשיו לחזור, אז הוא יצטרך להתמודד עם תוצאות ההחלטה שלו. כלומר, יש סיכוי שיהיה לו קר.
עכשיו חלקכם בטח אומר לעצמו ״איזו אמא רעה - לבן שלה קר והיא לא דואגת לו״.
אני לא רואה את זה ככה.
אני שוב שמה לנגד עיני את סדרי העדיפויות שלי ואם אני חושבת שיותר חשוב שהוא ילמד לקבל החלטות בעצמו או שילמד לחשוב קדימה ולדאוג לעצמו או שילמד לקבל אחריות על הבחירות שלו אז הנה עכשיו יש הזדמנות ללמידה.
הוא הרי יגיע לגן או לבית הספר ויכנס מיד למבנה הסגור והמחומם.
הוא כנראה לא באמת יקפא מקור כל היום.
כן יהיה לו קר בדרך ואולי כשכולם יצאו לחצר הוא יבחר להישאר בפנים כי קר לו.
ואולי, רק אולי, הוא יזכור בסוף היום שבגלל שהוא לא לקח מעיל היה לו קר ומחר הוא יחליט שהוא כן רוצה את המעיל.
ואולי הוא לא.
אולי לא היה לו כל כך קר ואולי לא אכפת לו שהיה לו קצת קר והעיקר שהוא לא צריך להיסחב עם המעיל ואז גם מחר הוא לא ייקח מעיל.
ואולי אני ממש אתפלא, ״איך זה שאחרי שהוא בכה אתמול הוא עדיין לא רוצה מעיל היום?״
אז אני אזכיר לו בעדינות - ״זוכר שאתמול בדרך היה לך קר? אולי אתה בכל זאת רוצה מעיל?״ ואולי הוא ירצה ואולי לא.
מה שבטוח הוא שמבחינתי זו החלטה שלו.
למה שתיארתי כרגע קוראים בשפה האדלריאנית - ״תוצאות טבעיות״ - בעצם, דרך ללמד את הילדים שלנו את חוקי הייקום מבלי שאני אצטרך להתערב בהם.
דרך שמצד אחד מעבירה אחריות לילדים ומגדילה אותם ומצד שני מאפשרת להם לשאת בתוצאות הבחירות שלהם וללמוד מהם (אם יהיה מה ללמוד).
הכיף בשימוש בתוצאות הטבעיות הוא שאני לא רבה יותר בבוקר עם הילדים שלי על ללבוש מעיל. אני לא צריכה להכריח אותם להתלבש, להציע שוחד או לאיים או לפעמים לכעוס מאוד כי ברגע שהלבשתי הם שוב מורידים. אני פשוט מחליטה שזו כבר לא האחריות שלי וזו האחריות שלהם.
טוב, קצת ייפיתי את הדברים. זה ממש לא פשוט.
זה לא פשוט בכלל להחליט שאני מעבירה את האחריות אליהם.
זה דורש ממני לאפשר להם לצאת בלי מעיל גם כשאני יודעת שעוד רגע הם ירצו אותו וגם כשאני יודעת שאני לא אוכל לחזור ולהביא להם מעיל מאוחר יותר.
זה גם דורש ממני לא לכעוס עליהם אחר כך כשהם יבכו ״קר לי״ ולא להגיד להם ״אתה רואה! היית צריך לקחת מעיל!״ או ״אמרתי לך לקחת מעיל, לא?״.
להפך, זה דורש ממני לחבק אותם ולהתבאס איתם כשהם קופצים מקור ואולי להציע אפילו לחמם אותם בחיבוק כמה שאפשר כי איזה באסה שאין להם מעיל (אבל אני לא אוריד את המעיל שלי ואתן להם כי גם לי קר…).
זה בעיקר דורש ממני באמת לשחרר, באמת להאמין שמעכשיו זו האחריות שלהם ולא שלי ואני לא קשורה יותר לעניין.
אם תעיזו לנסות את זה (לא רק סביב המעיל כמובן), תגלו שהילדים שלכם ישמחו לקחת אחריות על עצמם וירגישו הרבה יותר גדולים וחשובים.
ולא פחות חשוב, פתאום לא יהיו יותר ריבים על הנושא הזה יותר והנה עוד רגע שבו נוכל להנות מהם יותר.
נקודה חשובה - ככל שהילדים יותר קטנים, ההתנסות תהיה קטנה יותר.
כלומר, אם הוא לא רוצה מעיל בדרך לגן אין בעיה אבל אולי כדאי שאני אביא איתי את המעיל בסוף היום או שאתלה את המעיל בחוץ כי בסוף היום יהיה הרבה יותר קר והוא עוד קטן מידי בשביל להבין את שינויי הטמפרטורה במהלך היום.
בנוסף, אם אנחנו לפני סיטואציה שהילדים עוד לא התנסו בה, אל תצפו שהם יוכלו לקבל את ההחלטה שבאמת מתאימה להם. למשל, אם נוסעים לראות שלג בחרמון, אל תצפו שהם יקבלו החלטה לגבי המעיל בתל אביב. אין להם שום דרך לדמיין כמה קר יהיה. קחו את המעיל באוטו ותנו להם להחליט כשתגיעו לחרמון.
אז מה דעתכם?
איזה תוצאות טבעיות אתם יכולים לנסות ליישם עם הילדים שלכם?
בתמונה - בילוי בחרמון - היום היחיד בשנה שעברה שבו המעיל של הבנים שלי היה בשימוש
חשוב גם שתדעו שתוצאות טבעיות הן אחד הנושאים שאני מלמדת בסדנאות ההורים לתאומים שלי כיוון שהשימוש בהן (ובתוצאות הגיוניות) זו דרך נהדרת להעצים את הילדים מצד אחד ולהציב גבולות בבית בצורה רגועה, נעימה ואפקטיבית.
כל הפרטים על הסדנאות נמצאים ממש כאן.
