שוב בוקר בגן ושוב הסייעת המקסימה (באמת מקסימה, לא בצחוק), מקבלת את פני הילדים בכניסה לגן.
הבוקר תמר רצה מהר לגן ונכנסה לבד.
אני מגיעה כמה צעדים אחריה, עם מאיה, ושומעת את הסייעת אומרת לתמר -
״בוקר טוב תמר, באת לבד? איפה החצי השני שלך?״
צמרמורת חולפת בי ואז שוב המחשבות שרצות בראש (קשה להיות אמא שהמקצוע שלה הוא הדרכת הורים לתאומים):
היא אמרה לה שהיא חצי.
כמה זה נורא?
היא לפחות יודעת שזו תמר…
אבל מה תמר תחשוב? היא עוד עלולה להאמין לה שהיא באמת רק חצי ולא בן אדם שלם.
אז מה, להגיד?
לפגוע בה?
אני יודעת שהיא אמרה את זה מאהבה.
רק לפני יומיים היא סיפרה לי שהיא מתה על תמר ושהיא מקסימה.
אז מה לעשות - לדבר איתה על זה או לא?
טוב, אתם כבר בטח מבינים שדיברתי איתה, נכון?
אם תהיתם איך, אז באמת שבנחמדות.
הסברתי לה שכאמא לתאומות קשה לי לשמוע את המשפט הזה כי אף אחת מהן לא חצי וכל אחת מהן שלמה בפני עצמה. הקדמתי ואמרתי שאני יודעת שהיא לא ניסתה לפגוע ולא אמרה שום דבר בכוונה ועם זאת חשוב לי לומר את זה בשבילן ולבקש ממנה לא להשתמש בביטוי הזה שוב.
היא כמובן מיד התנצלה והבינה וכמובן שאמרה שזו לא הייתה המטרה (אמרתי שהיא מקסימה, לא?) ואני הסברתי שברור לי המצב. נפרדנו בחיוך :-)
מה אני מנסה להגיד?
שאם משהו כזה צורם גם לכם באוזן, אל תוותרו, תדברו.
לרוב זה באמת נאמר או נעשה מחוסר הבנה או חוסר ידע.
לרוב צוות הגן באמת אוהב את הילדים ורוצה רק בטובתם ואם אנחנו נדע להסביר למה זה חשוב לנו ולהסביר מה כדאי לעשות במקום ואיך להתמודד עם התאומים בצורה אחרת אז נרוויח כולנו - גם התאומים שלנו וגם התאומים הבאים שיגיעו לגן הזה ולצוות הזה.
ואם לא ממש ברור לכם למה זה בכלל בעייתי לומר ״איפה החצי השני?״ או שאתם פשוט רוצים לדעת מה עוד חשוב לעשות בכדי לפתח את הנפרדות בין התאומים שלכם, אז אתם מוזמנים להרצאה להורים לתאומים שבה נדבר בדיוק על זה.
כל הפרטים וההרשמה כאן
