לרובנו יש כמה ״נקודות שיא״ מאתגרות ביום - אחת מהן היא כנראה התארגנות הבוקר.
אנחנו לרוב רוצים לתקתק, להתארגן כמה שיותר מהר כי צריך להגיע לגן בזמן וכי צריך לא לאחר לעבודה
והתאומים?
בדיוק אז הם נהנים לשחק יחד (לא פעם אלו שעות המשחק הכי יפות שלהם יחד).
הם נהנים להשתולל, לברוח לנו כשאנחנו מבקשים שיבואו להתארגן או שהם פשוט לא משתפים פעולה.
מילא אם זה היה קורה עם אחד אבל גם אם כבר הצלחתי להלביש אחד, בהרבה מקרים השני מתחיל לעשות דרמות והבוקר הולך ומתארך ומתארך.
חלק מהפעמים הסיבה שהדברים מתנהלים ככה היא כי אנחנו מנסים ״למקבל״ (לעשות דברים במקביל).
מה הכוונה?
למשל אם אני מנסה עכשיו להלביש אותם או לדאוג שיתלבשו בעצמם -
זה לרוב אומר שאני מנסה להחליף את הבגדים לשניהם (זה אחרי זה), וזה בדרך כלל אומר שאני צריכה ששניהם יהיו באזור. לכן, אני מקפידה להשגיח על שניהם שלא יעלמו מהחדר ומנסה לדבר או לתפעל את שניהם - בוא אתה, עכשיו בוא אתה וכן הלאה.
גם אם אני מנסה לעשות תורות ביניהם (דבר מבורך בפני עצמו), אלו לרוב תורות מאוד קצרים למשימות ממש קצרות.
בפועל, מה שקורה זה שהסבלנות שלי נגמרת כי זה מרגיש בלגן,
מרגיש שאני כל הזמן דרוכה וחייבת להיות בשליטה כדי שהם לא יתפזרו ויברחו ממני.
כמובן שהעובדה שהם לרוב גם לא ממש מרוכזים בי לא עוזרת (כי הם עוד עסוקים אחד בשני אחרי הלילה שבו לא נפגשו :-) ).
וכשנגמרת לי הסבלנות, הצעקות והכעסים לא מאחרים לבוא.
כמובן שזה כבר לרוב גורר התנגדות, השתוללות או בכי מצידם והנה אנחנו בתוך הסערה של הבוקר.
אז יש לי הצעה בשבילכם.
הצעה שלפעמים חוסכת זמן אבל בעיקר מורידה קצת את רמת הלחץ.
במקום לנסות ולארגן את שניהם במקביל, תארגנו כל פעם אחד מההתחלה עד הסוף.
זה אומר שעכשיו אני מרוכזת רק באחד מהם -
מחליפה לו בגדים (או מוודאת שהוא מחליף בעצמו), מצחצחת לו שיניים, נועלת נעליים, נותנת לו משהו לאכול (את זה לפעמים אפשר לדחות לאחר כך ולעשות יחד) ורק אז עוברת לשני.
ומה קורה עם השני בזמן שאני עם הראשון - האמת, לא כל כך חשוב.
אני מוודאת בזווית העין שהוא בסדר ולא עושה משהו מסוכן (הרבה פעמים הוא יבחר להיות גם ככה באזור שלי או של אח שלו) וכרגע אני לא מתמקדת בו.
אם הוא כן מבקש להתארגן אז כמובן שאני אעודד אותו לכך (אם הוא מספיק עצמאי להתארגן בעצמו) או שאבקש ממנו להמתין עד לתורו.
בצורה כזו, אפשר להרוויח כמה דברים:
הראשון, אני מעניקה יותר תשומת לב לכל אחד כאשר אני מלווה אותו בהתארגנות
השני, כל אחד מהילדים מרגיש שרואים אותו ומתייחסים אליו
השלישי, אני ממוקדת, לא מוסחת ומקפצת בין הילדים, לרוב זה אומר שאני גם יותר אפקטיבית, יותר רגועה ולכן זה לוקח פחות זמן ולרוב גם מלווה בפחות כעסים
על הדרך גם עזרתי להם לפתח נפרדות כי הם ראו שכל אחד מתארגן בזמן שלו והם לא חייבים הכל ביחד…
בסופו של דבר בהרבה מקרים כבר הידיעה שלי שאני מארגנת אותם בזה אחר זה מפחיתה את הלחץ שלי וכמובן את הלחץ בזמן ההתארגנות בבוקר ואז כולנו רגועים יותר, האווירה משתפרת ואפשר לצאת מהבית בכיף.
אז יאללה, מוכנים לנסות?
-------------------------------------------------
אם אתם אוהבים את הבלוג שלי ואת הטיפים מעולם הדרכת ההורים לתאומים, כנראה שתשמחו לדעת שבקרוב אני מקיימת סדרת הרצאות להורי תאומים ואחת מההרצאות עוסקת בהצבת גבולות לשניים (אחת ההרצאות המבוקשות שלי).
לפרטים על סדרת ההרצאות היכנסו ללינק הזה
