מה המשמעות של סליחה בעיניכם?
במהלך השנים אני פוגשת לא מעט מודרכים שמדברים איתי על סליחה בהקשר של הילדים שלהם:
״הוא לא מוכן להגיד לי סליחה אחרי שהתנהג לא יפה״
״אני מכריחה אותה להגיד לו (לאח התאום שלה) סליחה אחרי שהיא הרביצה לו״
״אני מלמדת אותן להגיד סליחה ולהתחבק״
״דווקא לפעמים הוא מוכן להגיד סליחה אבל לא כשאני מבקשת״
לא יודעת מה אתכם, לי המשפטים האלה לפעמים עושים קצת קווץ׳ בבטן ואני אסביר למה.
בעיני למילה סליחה יש משמעות.
היא מילה שמבטאת חרטה על המעשה שעשיתי, לרוב מתוך הבנה שמה שעשיתי פגע באחר וזו לא הייתה הכוונה. כשאומרים סליחה מהסוג הזה (כזו שמביעה חרטה כנה), בעצם גם אומרים בעקיפין ״אני לא אעשה את זה שוב״.
זו הסליחה ״היפה״ בעיני.
הסליחה שאותה הייתי רוצה שילדי יכירו, יישמו בחייהם, כי, נרצה או לא נרצה, לפעמים יש רגעים שבהם אנחנו לא מרוצים מהדרך שבה פעלנו, בעיקר אם פגענו במישהו על הדרך, וזה הזמן לבקש סליחה.
לכן, כהורים, יש לנו תפקיד - ללמד את הילדים שלנו לבקש סליחה. ללמד שזה בסדר להתנצל אם פגענו באחר.
אבל אז אנחנו לפעמים מתבלבלים ובשם החינוך לבקשת סליחה אני מרגישה שאנחנו קצת מקטינים את המילה סליחה ובעיקר את המשמעות שלה.
איך?
בעיקר כשאני מכריחה את הילד שלי לבקש סליחה על משהו שהוא לא מתחרט עליו (כמו למשל על כך שהוא הרביץ לאח שלו או זרק צעצוע מתוך כעס).
במקרה כזה אני בעצם אומרת לו שבקשת הסליחה היא חובה. משהו שצריך לומר כדי לעבור הלאה.
ככל שאני אקפיד על זה יותר - על בקשת סליחה בכל מקרה של התנהגות ״לא יפה״ בעיני (לא בהכרח בעיני הילד שלי), אני לאט לאט ארקן יותר ויותר את המילה הזו מתוכן.
היא תהפוך למילה כזו שהילד שלי זורק לאוויר על כל מעשה לא טוב שהוא עושה בלי לעצור ולחשוב בכלל. רק אומר ״סליחה״ ומיד ממשיך הלאה וכמובן שחוזר על אותו המעשה דקה אחרי.
למה? כי הוא כבר למד שכדי שיעזבו אותו בשקט או כדי שיעברו הלאה כל מה שהוא צריך זה להגיד ״סליחה״ ואז הוא פטור. לא צריך לשאת יותר באחריות.
בעיני, זה חבל.
אני מאמינה שכשהילד שלי עושה משהו בכוונה הוא צריך לשאת בתוצאות המעשה שלו - בין אם זה הבכי של אחותו או התרחקות שלי ממנו אחרי שהוא הכאיב לי.
בעיקר, הוא ממש לא צריך לבקש סליחה אם הכוונה שלו הייתה באמת לפגוע בי (וזו הרבה פעמים באמת הכוונה כשהם כועסים למשל).
יותר מזה, אני ממש לא חושבת שאני אמורה להתעלם מהמעשה שלו אם הוא רק יגיד את ״מילת הקסם״ - ״סליחה״. כי גם אני, כמוהו, מבינה שכרגע הוא ממש לא מתכוון לזה.
לכן, אני מאמינה שאם באמת רוצים ללמד את הילד לבקש סליחה, כדאי שנלמד אותו לבקש סליחה במקומות ״הנכונים״. ברגעים שבהם אני רואה שהוא לא התכוון (ואם אני לא בטוחה, אני יכולה פשוט לשאול אותו האם התכוון או לא).
במקרים האחרים, הסליחה מיותרת בעיני ועדיף להגיב בצורה ברורה, עניינית, שמעבירה את המסר שזו אינה התנהגות מקובלת.
בסופו של דבר, אחת הדרכים הכי טובות ללמד אותו לבקש סליחה היא הדוגמא האישית שאנחנו ניתן לו כשאנחנו נבקש סליחה ממישהו אחר ואפילו ממנו :-)
אז מה דעתכם? מסכימים? מתי אתם מלמדים את הילדים שלכם לבקש סליחה ואיך?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים.
אם קראתם ותהיתם - ״אז איך כן להגיב בצורה שתעביר את המסר הנכון?״ התשובה לכך ארוכה מידי לפוסט הזה :-) אני כן מרחיבה על כך בהרצאות שאני מקיימת על הצבת גבולות לשניים או על מריבות בין תאומים שהן חלק מסדרת ההרצאות שמתחילה בקרוב.
