לתאומים יש קשר מיוחד, יוצא דופן
אז איך זה שלפעמים פוגשים תאומים שהם ממש לא חברים אחד של השני, אפילו כאלו שלא מדברים?
או במקרה הממש קיצוני אפילו פוגעים אחד בשני?
בעקבות מספר הדרכות השבוע שבהן עלה הנושא הזה, החלטתי לכתוב לכם היום בדיוק על זה, וליתר דיוק על הטעויות שהורים עושים ופוגעות בקשר בין התאומים (נרצה או לא נרצה, זה שוב קשור גם אלינו…).
אז מה קורה שם?
למרות שאין לי הסבר אישי לכל אחד מהמקרים (לא יודעת מספיק פרטים), אני כן יכולה לומר שהקשר בין התאומים מושפע לא מעט מאיתנו, ההורים, ומהדרך שבה אנחנו מגדלים את התאומים.
ברור שאף אחד מאיתנו לא רוצה חס וחלילה לפגוע בקשר ביניהם ולרוב אפילו להפך, אנחנו מנסים לחזק את הקשר הזה שביניהם כי הוא ממש חשוב לנו, ועדיין, ישנם מספר דברים שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם שעלולים לפגוע בקשר הזה.
והנה חלק מהם:
תחרותיות:
אנחנו חיים בעולם מאוד תחרותי, עולם שמקדש מצוינות, הצלחה, את המקום הראשון.
לא פלא שהתחרותיות הזו מגיעה גם אלינו הביתה.
האמת היא שהיא שם מהרגע הראשון, מהרגע ששניהם יצאו לאוויר העולם ונאלצו להתחלק בנו, ההורים.
לכן, תמיד תהיה תחרותיות שם, תמיד תהיה רמה מסוימת של בדיקה -
מה יש לו ומה יש לי?
מי מקבל יותר?
לעולם לא נוכל להעלים את התחרותיות אבל אם כל דבר בבית הופך לתחרות אז בעצם בין התאומים קיימת תחרות תמידית ותחרות היא ממש לא בסיס לחברות אמת, להפך, היא בסיס לרמאויות, תחמונים, הסתרה ועוד אמצעים שונים ומגוונים בכדי ״לנצח״ את התאום.
בבתים שבהם יש תחרות גדולה בין האחים (וכמובן בין תאומים) לרוב לא יהיה קשר חזק כי הם ״אחד נגד השני״ ולא ״אחד בעד השני״.
אז נכון שהבסיס לתחרותיות שם מההתחלה אבל, וזה אבל משמעותי, זה לגמרי בידיים שלנו מה לעשות עם התחרותיות הזו - האם להעצים אותה או להפחית אותה.
לדוגמא, אם אני משתמשת בתחרותיות הזו בכדי להקל על עצמי -
״מי מגיע ראשון למקלחת?״ אני בעצם שופכת עכשיו דלק למדורת התחרותיות ומעצימה אותה.
אם לעומת זאת, כשאחד מהם אומר לי ״הגעתי ראשון״, אני עונה לו, אני שמחה שהגעת למקלחת כמו שביקשתי (ואחר כך מעודדת גם את השני באופן דומה) אז אני בעצם מפחיתה את התרותיות כי לא נתתי יד להשוואה שהגיעה מהם.
אם אתם מסכימים איתי ומעוניינים להפחית את התחרותיות בין התאומים שלכם, אז בסרטון הזה אני מציעה כמה דרכים לעשות את זה.
העדפה של אחד על פני השני:
המצב הזה שבו התאומים (או אחד מהם) מרגישים שיש תאום מועדף ותאום פחות מועדף הוא אחת הסיבות לריחוק בין התאומים.
כשאחד התאומים מרגיש באופן קבוע שאחיו הוא המועדף בבית, שהוא הילד ״המצטיין״, ״הטוב״, בבת עיניהם של ההורים, והוא מרגיש שהוא לא כזה (כלומר, עליו כועסים, מתאכזבים ממנו, מצפים ממנו להשתנות), הוא כמובן ירגיש לא טוב עם עצמו.
ברוב המקרים זה לא יהיה רק זה אלא הוא גם יכעס על האח ש״גנב״ ממנו את היחס, שתפס את המקום הזה ולא ניסה לעזור לו, שלא ניסה להגן עליו, שלא היה לצידו, אלא בצד של אמא ואבא, של אלו שמתנהגים ״יפה״. כשזה קורה, הקשר ביניהם נפגע...
כמובן שזה לא משהו שקורה ברגע אחד והבעיה עלולה לקרות ברגע שזה הופך לדפוס בבית שנמשך לאורך שנים. העניין הוא שלצערי אני פוגשת הרבה הורים שכבר בגילאים מאוד צעירים מוצאים את עצמם במסלול שעלול להוביל לכך.
הם מספרים על כך שאחד התאומים הוא קשה, שהוא ״מפריע״ להתנהלות הבית ולעיתים כשאני מבררת יותר לעומק, מסתבר גם שהוא באמת ה״פחות מועדף״ על ידם.
שלא תבינו לא נכון, זה טבעי שיש קשר שונה מעט עם כל ילד, אבל כששני ההורים במידה כזו או אחרת, מרגישים שהקשר החזק יותר הוא עם התאום ״הטוב״ ובעיקר, כשאין אף אחד שהקשר החזק יותר שלו הוא עם ״התאום הבעייתי״, יתכן שללא שינוי המצב לאורך זמן, תיווצר בין התאומים התחושה שאחד באמת היה מועדף ולכן יפגע הקשר.
שוב, זו לא גזרת גורל, זה לגמרי בידיים שלנו, לא מעט הורים מגיעים אלי להדרכות בדיוק בגלל הסיבות האלו וכמובן שיש מה לעשות בנושא.
אפשר לחזק את הקשר עם התאום ״הקשה״, אפשר לעזור לו להפסיק להיות כזה ״קשה״.
זה לא יקרה ברגע, זה דורש עבודה אבל זה לגמרי אפשרי.
אם אתם מרגישים שאולי זה קורה גם אצלכם אז כמובן שאפשר לפנות אלי ובינתיים אתם מוזמנים לצפות בסרטון הזה שבו אני מדברת על המצב הזה שבו אני מרגישה פחות מחוברת לאחד התאומים שלי.
* ממש חשוב לי לציין שהפתרון לסוגיה הזו הוא ממש לא ״לתת תמיד אותו הדבר לתאומים״ כפי שהורים נוטים לחשוב.
לרוב תחושת הקיפוח היא לא מהעובדה שאחד קיבל חתיכת עוגה יותר גדולה אלא מהדברים הגדולים יותר, מהתחושה העמוקה יותר של העדפת אחד התאומים על פני השני.
בסופו של דבר כל ילד צריך להרגיש אהוב ורצוי בבית וכאשר זה לא קורה בעיניו או שהוא מרגיש פחות אהוב או פחות רצוי מאחיו, זו הבעיה…
התערבות של ההורה בקשר שבין התאומים:
בכדי להיות חברים טובים צריך לדעת להסתדר אחד עם השני.
כתאומים זה אומר שצריך לדעת לבקש, להסביר, להתמקח, לריב, להשלים…
העניין הוא שאנחנו, ההורים, לפעמים ממש רוצים לעזור להם, לחזק ולשמור על הקשר ביניהם ואז אנחנו מנסים לפשר, לפתור את הויכוחים.
בעיקרון, זה נהדר, הרי צריך ללמד אותם איך להסתדר בחברה.
אבל לפעמים אנחנו מגזימים.
לפעמים אנחנו שוכחים שבשלב כלשהו מגיע הזמן לתת להם להתנהל אחד מול השני גם אם זה אומר לריב אחד עם השני ולפתור את זה בעצמם.
כן, זה קשה, לפעמים גם מפחיד (לא מעט הורים אומרים לי שכשהתאומים רבים הם חוששים שזה אומר שהם לא יהיו חברים או שזה אומר שהם לא חינכו אותם טוב כי הריב נראה ממש רציני).
האמת היא שריבים הם חלק מהחיים בין אחים בכלל ותאומים בפרט ובעיקר חשוב לתת להם ללמוד להסתדר אחד עם השני בעצמם.
הרי אם תמיד אני אהיה זו שפותרת להם את הויכוחים והמריבות, אז הם תמיד יצטרכו אותי שם ואז הקשר יהיה קשר שמצריך אותי באמצע ולא קשר ישיר ביניהם וחבל כי שוב, בשביל להיות חברים טובים, הם צריכים להיות אחד עם השני, בלי אף אחד אחר באמצע.
בהקשר הזה, אם עדיין לא צפיתם, אתם מוזמנים לצפות בסרטון שלי על הפחתת מריבות על צעצועים בין התאומים.
בסופו של דבר, הקשר בין התאומים שלכם הוא קשר חזק מטבעו.
אם אנחנו רק ניתן לו להיות ולא ננסה יותר מידי אבל גם לא נקלקל, הוא גם יישאר כזה.
ואתם כמובן מוזמנים לשמוע את זה גם מתאומים בסרטון שהכנתי על - ״איך זה להיות תאום״
ואם אתם רוצים ללמוד עוד על איך לגדל תאומים שישארו חברים טובים ועדיין יהיו שני ילדים עצמאיים אתם מוזמנים להצטרף להרצאות ההורים לתאומים.
Comments