מוכנים לכיתה א? איך יודעים שהילדים מוכנים למעבר

בימים האחרונים אני מקבלת יותר ויותר פניות מהורים שעסוקות בשאלות המעבר לכיתה א – איך יודעים אם הילדים מוכנים? מה עושים אם רק אחד מהתאומים מוכן והשני לא? האם אפשר להכין את הילדים לכיתה א בכדי שיהיו מוכנים בזמן? האם כדאי להפריד ביניהם?


כל שאלה כזו היא עולם ומלואו ובפוסט הזה אני רוצה להתייחס לשאלה הראשונה - איך יודעים אם הילדים מוכנים לכיתה א?


אני אתחיל בכך שבגדול תפקיד הגננת הוא לבדוק את עניין המוכנות לכיתה א.

חלק מתפקיד הגננת בגן חובה הוא להכין את הילדים לקראת הלימודים ולזהות אם יש ילדים שיש להם קשיים מיוחדים ואינם מוכנים.

עם זאת, אני תמיד חושבת שכדאי שגם אנחנו, ההורים, נכיר את הנושא, נדע לשאול את השאלות הנכונות וגם נדע להתבונן בעצמנו על הילדים שלנו ולחוות את הדעה שלנו בעניין (כי בסופו של דבר אנחנו מכירים אותם הכי טוב) ולכן אני מתמקדת פה בנקודות שיותר בולטות לנו, ההורים.


אז למה חשוב לשים לב לקראת המעבר לכיתה א?


בעיני הדבר הראשון הוא הרצון של הילד ללמוד דברים חדשים, הסקרנות.

לקראת כיתה א נרצה לראות ילד עם מוטיבציה ללמידה. ילד שמתעניין במספרים, באותיות.

זה לא חייב להיות הדבר שהכי מעניין אותו בעולם אבל גם לא נרצה לראות אותו בהתנגדות ללמידה של הדברים האלו. כלומר, אם בכל פעם שאני מנסה לשחק איתו משחק של מספרים או אותיות הוא מסרב לגמרי, זה מעלה סימן שאלה ושווה לבדוק מה קורה בגן.

כן חשוב לי לציין שכדאי לראות שהעניין הוא החומר ״הלימודי״ ולא סוג המשחק. לדוגמא, יתכן שפאזל מספרים לא מעניין אותו אבל אם נצא לרחוב וננסה לקרוא את המספרים בלוחית הרישוי של הרכבים הוא דווקא ממש יתלהב. במקרה כזה יש סקרנות ופשוט צריך למצוא את הדרך המתאימה.

חשוב לציין שאצל תאומים ישנם מקרים רבים שבהם אחד התאומים מאוד בעניין ונדמה שהשני ממש לא. במקרים כאלו שווה לבדוק הא העניין הוא חוסר המוטיבציה או בעצם המנעות מתחרות עם התאום.


הדבר השני שנרצה לבדוק הוא היכולת להתמודד עם תסכולים ועם קשיים. זו מוכנות רגשית.

הלימודים בבית הספר דורשים מהילדים לשבת בסבלנות בשיעורים, להמתין לתורם בכיתה, לעבוד בחוברת כשמבקשים ועוד. ברור שלא מצפים שהילד יוכל לעשות את כל זה מהרגע הראשון אבל יש ציפייה שהילדים יוכלו להתמודד עם משימות חדשות ועם דרישות המסגרת.

לכן, כדאי שהילדים שלנו יוכלו להתמודד עם גבולות, עם מצבים שבהם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים וצריכים לחכות ועם רגעים שבהם הם מנסים לעשות משהו והוא לא מצליח.

מה זה להתמודד – זה לרוב אומר שגם אם הם מתבאסים הם יגיבו בצורה מקובלת (בלי התקף זעם שכולל אלימות, זריקת חפצים או צרחות לא נגמרות) ושהם ישתפו פעולה בסופו של דבר.

אם הילד שלי לא מסוגל כרגע לשמוע ״לא״ בלי שיהיה טנטרום מטורף בבית או שהוא מתחיל לצרוח בכל פעם שהוא מנסה להרכיב או לצייר משהו ולא מצליח אז יש פה עניין. כמובן ששווה לבדוק עם הגננת האם זה מה שקורה גם בגן (ואם לא אז זה סיפור אחר).


הדבר השלישי הוא היכולת ״לקבל סמכות״. קצת קשה לי עם ההגדרה הזו אבל בעצם הכוונה היא שהיינו רוצים שהילדים שלנו יקשיבו לגגנת ויקשיבו בהמשך למורה. שהם לא יסרבו לכל דבר או שכל הזמן יבדקו גבולות. בהרבה בתים אנחנו רואים הרבה בדיקת גבולות בתוך הבית אבל בגן ילדים שמתנהגים נפלא. זה מצב סבבה מבחינת המוכנות (ואולי שווה לפנות להדרכת הורים כדי שגם בבית יהיה רגוע). לעומת זאת, אם גם בגן הילד כל הזמן עושה מה שאסור ומאתגר את הגננת אז זה כבר דורש בדיקה כי בגן יכולת ההכלה של ילדים כאלו לרוב גדולה יותר ממה שניתן להכיל בבית הספר.


הנקודה הרביעית היא היכולת החברתית. המעבר לכיתה א הוא גם מעבר לעצמאות רבה יותר בשדה החברתי. ההפסקות פחות מובנות והילדים נדרשים להסתדר בעצמם יותר (ברור שזה יקרה בהדרגה). אם הילדים שלי (או אחד מהם) מאוד רגישים, כל הזמן נעלבים, לא מצליחים לשחק עם חברים בלי להיפגע או לפגוע אז שווה לבדוק יותר לעומק מה קורה. אם הילדים שלי זקוקים לתיווך בלתי פוסק של צוות הגן בכדי ליזום משחק משותף או בכדי לפתור ויכוחים עם ילדי הגן אז שוב, היינו רוצים לבחון את המצב יותר לעומק.

ברור שכישורים חברתיים הם משהו שמתפתח ובכל זאת, לקראת המעבר לכיתה א כדאי שנראה מה המצב של הילדים שלנו גם בחזית הזו.


הנקודה האחרונה (לפוסט הזה) היא המוכנות הקוגניטיבית והמוכנות הפיזיולוגית כלומר האם הילדים שלי מצליחים לרכוש את הידע הנדרש לקראת כיתה א – מספרים ואותיות והאם הם מצליחים ללמוד להשתמש באביזרים להם הם ידרשו – מספריים, עיפרון, מחק ועוד. אני פחות מתעכבת על הנקודות האלו כי לדעתי פה ההערכה של הגננת יכולה לספק בהחלט ואלו גם המקומות שהם יותר ״אובייקטיביים״ מצד אחד ומצד שני גם קל לנו יותר לעבוד עליהם ולזרז את המוכנות של הילדים שלנו.

את הבשלות הרגשית שתיארתי קודם לפעמים קשה יותר ל״זרז״.


אלו הנקודות המרכזיות בעיני וזה זמן טוב לבדוק מה המצב כרגע. עם זאת, חשוב לזכור שלרוב את ההחלטות אנחנו נדרשים לקבל בתחילת ינואר אבל שנת הלימודים הבאה תיפתח רק בספטמבר ולכן גם אם כרגע נדמה שהילדים לא מוכנים, מאוד יתכן שאפשר לעזור להם להתקדם ולהגיע מוכנים לתחילת השנה הבאה. לכן אולי כדאי בשלב זה לשקול את הדברים, לעבוד על מה שצריך אך עדיין לא לקבל החלטה סופית (אלא אם הדברים מאוד מובהקים). לדוגמא, התמודדות עם תסכולים היא יכולת נרכשת שבהחלט אפשר לשפר בעבודה נכונה ואימון בבית ואני מאמינה שאם מתחילים לעבוד עכשיו יהיה שיפור מאוד משמעותי עד לשנה הבאה.


מקווה שהצלחתי לתת חומר למחשבה ונקודות התבוננות וכמובן שאשמח לשמוע אם יש לכם שאלות או התלבטויות בעניין או פשוט לשמוע אם הדברים היו מספיק ברורים. ולאלו שמרגישים שיש צורך בעבודה נוספת עם הילדים ומעוניינים בעזרתי - אני פה :-)


שיהיה בהצלחה!




27 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול