צעצועים? את כותבת פוסט על צעצועים? מה כבר יש להגיד?
אז זהו שבעיני יש כל כך הרבה דברים לדבר עליהם בהקשר של תאומים וצעצועים וחשבתי שהגיע הזמן שאקדיש פוסט גם לנושא הזה.
קודם כל בעידן של היום שבו יש שפע של צעצועים (חלקם מאוד זולים), לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו טובעים בכמויות של צעצועים בבית. זה קורה לא רק בבתים עם תאומים אבל כשיש תאומים לפעמים הכמות היא ממש לא הגיונית וזה כבר חלק מהעניין - האם באמת צריך לקנות לתאומים הכל כפול? האם בכלל צריך לקנות צעצוע לכל אחד או שאפשר לקנות רק אחד מכל דבר ולתת להם להתחלק? האם אפשר לקנות משהו רק לאחד?
יותר מזה, נניח שהחלטנו לגבי כמות הצעצועים שנקנה, מה קורה עכשיו?
מה קורה כשהם רבים על הצעצועים ולא פחות חשוב, מי מסדר את כל הצעצועים האלו?
זה אולי נראה לכם פשוט אבל השאלות האלו חוזרות על עצמן כל כך הרבה בקליניקה שלי כי, איך לומר, לא תמיד התכניות שלנו שהילדים ישחקו ויסדרו אחריהם עובדות כל כך בקלות...
רגע לפני שנצלול לדיון בכל הסוגיות האלו חשוב לי לומר שגם בנושא הזה אין רק תשובה אחת נכונה, יש פה בעיקר הרבה דברים שכדאי לחשוב עליהם כדי שתוכלו לקבל את ההחלטה שמתאימה לכם ולתאומים שלכם ואם אתם לא בטוחים מה באמת נכון לכם אז תמיד גם אפשר להתייעץ אבל בעיקר, תחשבו, תבדקו, אל תיקחו שום דבר כ״חובה״ או ״צריך״.
אז בואו נתחיל לפי הסדר - מה בכלל כדאי לקנות להם ומתי?
מה קונים?
כשמדובר בתאומים השאלה מה לקנות היא בעצם ההתלבטות בין מתנה משותפת, שתי מתנות זהות או שתי מתנות שונות. בעיני, אפשר להקביל כל אופציה פה לרמת פיתוח הנפרדות שאנחנו רוצים לעודד כרגע. ככל שהמתנות יותר זהות או משותפות אנחנו בעצם מעבירים מסר שהם קבוצה אחת (מתנה משותפת) או שהם אותו הדבר (מתנה זהה). כשהמתנות שונות גם המסר לילדים הוא - אתם ילדים שונים ולכן מקבלים מתנות שונות.
כמה שונות? תלוי. לפעמים אותה מתנה בצבעים שונים ולפעמים מתנות שונות לגמרי. תלוי בגיל הילדים וברצון שלהם.
אבל, שוב, אין פה רק אופציה אחת. לגמרי אפשרי בעיני שכשקונים מתנה ממש יקרה אנחנו נקנה מתנה משותפת (נניח מטבח למשחק) ומצד שני, כשמדובר במתנות קטנות יותר ואולי נפוצות יותר, נקנה מתנות שונות.
בנוסף, יש סוגי מתנות שכדאי שיהיו כפולות (לא בהכרח באותם צבעים) כי הן מאפשרות משחק משותף. דוגמאות למשחקים כאלו הן בימבות, קורקינטים, אופניים, עגלות משחק ובעצם כמעט כל דבר עם גלגלים...
ומה לגבי מתנה רק לאחד? זו שאלה כבר יותר מורכבת כי בעיני זה מאוד תלוי סיטואציה. מה הכוונה? הכוונה היא לבדוק אם יש לי הסבר ממש טוב למה קניתי רק לאחד ולא לשני. אם למשל הייתי אצל הרופא עם אחד וכשיצאנו קניתי לו הפתעה קטנה אז אני לא חייבת לקנות לשני בהנחה שבפעם הבאה שאלך עם השני אני אקנה לו למשל. כמובן שככל שהם יותר קטנים יהיה להם קשה לחכות או להבין את הקשר בין מתנה שנקנית היום למתנה שאולי אקנה בעוד שבוע או שבועיים.
דוגמא נוספת, אם לאחד נופלת שן והפייה מביאה מתנה, הגיוני שהיא תביא מתנה רק לו כי הרי לשני לא נפלה שן. עם זאת, כשתיפול שן לשני, רק הוא יקבל את המתנה שלו.
אני ממש לא מציעה להגיע למצב שבו קונים מתנה רק לאחד בלי סיבה הגיונית או אם הסיבה היא שאחד התנהג יפה והשני לא. מצבים כאלו יכולים לגרום לתחושת קיפוח או תחרות מוגברת בין התאומים וחבל בעיני.
מתי קונים?
בעיני מתנות קונים לימי הולדת ולפעמים כשרוצים לפנק קצת את הילדים.
לפעמים אני פוגשת הורים שמרגישים שהם קונים יותר מידי מתנות. במקרה כזה, אני מציעה לבדוק מי רוצה לקנות את המתנה - האם אנחנו קונים כי אנחנו רוצים או כי הילדים דורשים ואין לנו כוח להגיד ״לא״? אם האופציה השנייה היא הנכונה אז ככל הנראה כדאי שנבדוק קצת יותר לעומק למה קשה לנו להגיד לא ואם זה ממש מפריע לנו אז גם לעשות משהו בנושא...
בנוסף, כדאי לבדוק למה משמשות המתנות. האם הן בשביל לשמח את הילדים או בשביל לגרום להם לעשות את מה שאני רוצה? גם כאן, אם האופציה השנייה היא הנכונה אז אולי בעצם זה בכלל ״שוחד״? מניסיוני, שוחד הוא מצד אחד כלי יעיל ומצד שני הוא די מהר הופך לכלי מאוד יקר ומייאש כי לנו נדמה שהילדים מתישהו לא יצטרכו יותר את התמריצים הקטנים האלו וזה יפסק אבל לרוב, במציאות, מה שקורה זה שהילדים כבר באמת לא רוצים יותר את התמריצים הקטנים, הם רוצים תמריצים גדולים!
הסיבה היא שמי שהתרגל לקבל מתנה בכדי לפעול לא יסכים לפעול בלי תמריץ מתאים וככל שהם גדלים גם התמריצים גדלים...
ועכשיו כשהצעצועים בבית - מה עושים?
מריבות על הצעצועים
מריבות בין התאומים הן נושא מורכב ואין ספק שאחד הדברים שעליהם התאומים רבים הם הצעצועים שלהם. אז בפוסט היום אתייחס רק להצעה שבעיני יכולה להפחית את המריבות האלו אבל יש פוסטים נוספים וסרטונים נוספים שכבר כתבתי בנושא כמו אם התאומים שלך לא רבים אין לך מה לקרוא את הפוסט הזה.
אז מה יכול לעזור למריבות האלו? בעיני, קודם כל, חלוקת צעצועים!
בהמשך לתחילת הפוסט ששם הצעתי שחלק מהצעצועים שהתאומים מקבלים יהיו שונים, אני מציעה שכל צעצוע שאחד מקבל יהיה של הילד שקיבל אותו. כלומר, לא רק לתת להם מתנות שונות ואז להגיד - ״ועכשיו הכל של כולם״ אלא להשאיר את הבעלות האישית על המתנות.
למה? כי השייכות של כל מתנה לילד שקיבל אותה עוזרת להם להרגיש רגועים ובטוחים יותר שלא יקחו להם ומאפשרת להם להתנהל יותר ברוגע בבית.
לא רק זה, החלוקה של הצעצועים מאפשרת לנו לדעת בוודאות של מי צעצוע מסוים ואז כשיש מריבה עליו ממש ברור לי מה לעשות - להחזיר את הצעצוע לבעליו כי אסור לקחת בלי רשות. את החלק האחרון, המודגש, אנחנו צריכים ללמד אותם. זה אומר שבכל פעם שאחד לוקח צעצוע בלי רשות אנחנו נחזיר אותו לבעליו ונציע לו לבקש אותו בצורה מסודרת לפני שהוא לוקח. לאט לאט הם ילמדו שלכל אחד יש את הצעצועים שלו וילמדו לבקש רשות.
אל תדאגו, אני לא חושבת שהם לא ילמדו להתחלק. אני בטוחה שיישארו בבית מספיק צעצועים משותפים שעליהם הם יוכלו לריב וללמוד איך להתחלק :-) .
סידור הצעצועים
אם יש משהו שמתסכל הורים זה לסדר את הצעצועים שוב ושוב כי הילדים לא מוכנים לסדר בעצמם. לפעמים מצטרפת לזה גם התחושה שלילדים אין שום ערך לחפצים כי הם משאירים אותם זרוקים ומפוזרים.
הסיטואציה הזו לפעמים מביאה לריבים של ממש ולאווירה מאוד לא נעימה בבית ולא פעם מייצרת הרבה עצבים ממש לפני סוף היום ומשאירה את כולנו עם טעם רע.
רגע לפני שאתייחס לעניין הסידור חשוב שניישר קו לגבי התפתחות ילדים.
אופי המשחק של הילדים משתנה עם הגיל. לא פעם ילדים בני שנה מאוד אוהבים לזרוק צעצועים, בסביבות גיל שנה וחצי - שנתיים הם אוהבים להפוך קופסאות עם צעצועים ובגילאי ארבע והלאה הם מתחילים עם משחקי הדמיון ואז מתחילים למקם את הצעצועים בצורות מסוימות כחלק מהמשחק (שלב זה ממשיך הרבה זמן ונראה כל פעם קצת אחרת). בכל מקרה, הם לרוב אוהבים להתעסק עם הרבה פריטים בו זמנית וזה אומר שיש הרבה דברים לסדר...
שאלה שחוזרת אצל הרבה הורים היא ״באיזה גיל הם יכולים לסדר לבד״ אז האמת היא שאין תשובה אחת נכונה. התשובה תלויה בכמה בלגן יש לסדר וכמה מוטיבציה יש להם לסידור כרגע.
לכן, בעיני, הדבר הראשון שחשוב פה הוא לשמר את המוטיביציה או לייצר את המוטיבציה לסידור.
ילדים בני שנתיים, למשל, לרוב מאוד אוהבים לעזור ולראיה, רובם מסדרים ממש יפה בגן. אז למה בבית לא? בעיקר, כי בגן כולם מסדרים וזה חלק מהשגרה. בבית, לרוב, זה די מהר הופך לאיומים, תנאים, כעסים.
לכן, ההצעה שלי, היא להתחיל בקטן. בואו נתחיל בכך שכשמסדרים, הם גם מסדרים. אפילו מספיק שיחזירו למקום רק פריט אחד מכל הבלגן שיש כרגע בבית. אם הם הרימו פריט אחד אז אפשר כבר להגיד להם ״איזה נפלא היה כשעזרת לסדר, בזכותך סידרנו מהר יותר״. מילים כאלו לרוב יעוררו מוטיבציה לסדר משהו נוסף (או היום או בפעם אחרת).
שימו לב שלרוב כשמדובר בתאומים אנחנו נראה אחד שמסדר מקסים ואחד שממש לא. למה? כי ברגע שאחד מסדר מקסים ומחמיאים לו, השני מבין ש״המקום״ הזה כבר תפוס ובוחר שלא לסדר.
לכן, אל תוותרו, תעודדו כל אחד על מה שהוא מסדר, בלי להשוות מה אחד סידר ומה השני סידר.
למתקדמים יותר, או אלו עם הילדים הגדולים יותר, ככל שאני אהיה יותר נוכחת בסידור יש יותר סיכוי שהם יסדרו בעצמם. כלומר - תהיו מנהלי העבודה ״את אוספת את כל המכוניות ואתה אוסף את כל הבובות״ (על הדרך בעצם אנחנו מלמדים אותם חלוקה לקבוצות ומי שרוצה יכול גם להציע לספור ולהתאמן על מניה :-) ).
לממש מתקדמים, תנו לילדים תמריץ - בואו נסדר מהר או בואו תסדרו מהר כדי שנספיק סיפור לפני השינה / מקלחת ארוכה יותר וכדומה.
חשוב חשוב - אם נתתם לילדים לסדר לבד והם באמת סידרו תעודדו אותם בטירוף. אל תיכנסו לחדר כמו רס״ר מטבח ורק תראו מה לא מסודר עדיין (אני זוכרת עד היום כמה הייתי בוכה במטבחים כשהרס״ר היה אומר שצריך להמשיך לנקות אחרי שכבר חשבתי שסיימתי). אחרי הכל, אתם רוצים שהם יסכימו לסדר שוב, לא?
אז מה אתם אומרים?
מה אתם לוקחים אתכם?
מה לא?
שתפו אותי (ושתפו בכלל, למה לא :-) )
בתמונה- גם אצלי זה לא תמיד מסודר...
Comentarios